חתונה כמו בבית

זוג גברים בנה לו בית שהפך מקום לאירועי בוטיק, חלק גדול מהם חתונות גאות.  

בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על מקומות שנתפרו עבור אירועי בוטיק. אלה אירועים שבהם הגודל כן קובע, אבל בהפוך: במקום להוציא הון עתק על הפקת חתונה עם מאות משתתפים, יש כאלה שבוחרים בפינצטה את המוזמנים שלהם ומפנקים אותם באירוע קטן, אלגנטי ואינטימי. חתונות גאות כמעט תמיד עונות להגדרה הזאת. בית אוריאל הוא אחד מאותם מקומות שמארחים אירועי בוטיק, אבל יש לו את הסיפור המיוחד שלו.

המקום הוקם לפני עשר שנים על ידי בני הזוג ראובן ישראלי ודותן הלברייך. הם שיפצו מבנה מ-1928 שקודם לכן שימש כנגריה, בכוונה ליצור לעצמם בית שנוח ונעים לארח בו, ולכאורה במקרה הוא הפך מקום לאירועים. כצפוי, התוצאה שונה מכל בית אירועים סטנדרטי, והאורחים מוצאים את עצמם מוקפים ברהיטים עתיקים, אוספים של חפצי נוי, ספרים ישנים והרבה פריטים קטנים שמייצרים אווירה ועניין (על העיצוב אמון ישראלי, מעצב פנים פעיל והבעלים של רשת חנויות העיצוב "גבריאל").

להערכתו של דותן הלברייך מתקיימות בבית אוריאל כ-200 חתונות בשנה, שמתוכן 12 עד 14 הן חתונות של גייז – אחוז לא מבוטל.

"אין לנו שטאנץ, אנחנו מארחים כמו בבית ומתאימים את המקום לאורחים," אומר הלברייך. "התחילו לקרות דברים מעניינים וגם החתונות הסטרייטיות לא סטנדרטיות. אין הבדל בין הומואים לסטרייטים בהיעדר-גבולות. האנשים שמגיעים אלינו הם אנשים שאוהבים אוכל טוב, מבינים סטייל, אוהבים לארח. יש כאלה שהיו עושים את האירוע בבית אם יכלו להכניס אליו 200 איש."

של מי החתונה הזו

כמו מרואיינים רבים אחרים בנושא של חתונות חד-מיניות, גם הלברייך אמר בהתחלת השיחה שבעצם אין הבדל מהותי בין חתונות גייז לבין חתונות של סטרייטים, אבל במחשבה שנייה הוא שם את האצבע די בקלות על שוני מעניין: "אם בחתונות רגילות המשפחה [ההורים] רואה את עצמה כבעלים של החתונה, עם מוטיבציה לשלוט באירוע, בעיקר כשזאת חתונה ראשונה, אז אצל גייז בני הזוג הם אלה שמארחים את אורחיהם. יש פחות התערבות מהסביבה."  מאפיין בולט נוסף שהלברייך מציין הוא שאירוע גאה הוא כזה שחשבו עליו המון זמן – קודם כל מהמקום הערכי ורק אחרי כן מטפלים בהפקה. בחתונה רגילה, הוא אומר, הטקס מכתיב את כל השאר, יש סדר התרחשויות שאליו נצמדים. בחתונות חד מיניות לא קיים תסריט כזה ובני הזוג בונים את הטקס הפרטי."

הוא זוכר שני פרטים יוצאי דופן משלל החתונות שאירח בבית אוריאל. לחתונה אחת של זוג גברים קדם טקס נישואין בסיטי הול בניו יורק, שתועד באמצעות מצלמת סרט ישנה. במסיבת החתונה בארץ הסרט הוקרן בשחור לבן על מסך. "זה היה גיי במובן העליז של המילה," הלברייך אומר בחיוך, "נראה כמו לפני 40 שנה, נורא רשמי, ואפשר לראות את האלטרנטיבה לאפשרויות שקיימות בארץ."

עוד מקרה יוצא דופן קשור לחתונה של בחור ישראלי עם בחיר ליבו האוסטרלי, שאינו יהודי. משפחתו של החתן האוסטרלי הגיעה לראשונה לישראל כדי להשתתף באירוע. ארבע שנים מאוחר יותר רוב המשפחה כבר גרה בישראל, היום כולם עובדים בארץ והשתקעו בה. הלברייך מספר שכששאל את האוסטרלים מה הדבר הראשון מישראל שנחקק בזיכרונם, התשובה הייתה - מעבר לעצי הזית ולנוף התנ"כי - קייפירנייה.

טיפ לסיום

לפני סיום אני מבקשת מדותן הלברייך, כמי שאירח מספר רב של חתונות עם שיעור גדול יחסית של חתונות גאות, לתת טיפ מתחתנים העליזים. "בתכל'ס", הוא אומר, "אין הבדל. יש אהבה, קשר, מסיבה. כך או אחרת, זה אותו הדבר. האירוע מוצלח ככל שהוא מבטא יותר את האישיות של הזוג, סטרייטים או גייז. כל מה שאנחנו מתעסקים בו הוא 'גוד טיים', לא משנה כמה כסף משקיעים ומה עושים. בסופו של דבר זאת מסיבה, אז אין צורך להגיע תשושים אחרי ניסיונות לשנות את העולם."

אחרי השיחה עם הלברייך, אני מגלה שאוריאל ד'אקוסטה, האיש, הרחוב והבית, דווקא היה מרדן ועקשן לא קטן שניסה לשנות את העולם, מה שמוסיף טוויסט מעניין לסיפור הקטן של בית אוריאל. ד'אקוסטה היה סופר ופילוסוף יליד פורטוגל, בן למשפחת אנוסים שגדל כנוצרי ושב מבחירה לחיק היהדות, אך הוחרם על ידי רבנים והוענש במלקות לאחר שקרא בכתביו תיגר על המסורת האורתודוכסית היהודית. סופו של אוריאל אקוסטה לא היה שמח, אבל מבית אוריאל, גם אם תקראו תיגר על המוסכמות, תצאו עם חיוך.