מעצבי הדור הבא - שמלות כלה - מתחתנים menumain-menu-usersearchmenu_xaccessibilityנגישותcategoriesgaleriessitestoolsgeneralgoogle-playapp-storefacebookpinteresttwittersocial_instagramSite-By-NGsoft right-arrow right-arrow facebookpinterest
בדקנו וגילינו שהרבה יותר נוח להשתמש באתר כשהטלפון במצב מאונך.
סיבוב קטן ימינה ואנחנו איתך!
נגישות
נגישות

מעצבי הדור הבא

השמות העולים בעיצוב שמלות כלה

שמלות כלה

האביב בפתח ועימו עונת החתונות. רגע לפני שאתן הולכות לחפש שמלה, הכירו שלושה מותגים חדשים ומכנה משותף אחד – שיק נשי ובועט שזז עם הזמן.

קשה לחדש בכל תחום שהוא בכל שנה, על אחת כמה וכמה בנישה צרה כל כך כמו עיצוב שמלות הכלה. ועדיין אנחנו מגלים כל שנה, כפטריות אחרי הגשם, עוד ועוד מותגים וחנויות בוטיק המציעות לגוון מעט יותר את הנוף המוכר.                                                                                                                            

אירופה של שנות ה-30

דמיינו מצב בו הייתן יכולות לתפור את שמלת הכלה שלכן, עם האלמנטים החשובים לכן, והניואנסים שרק אתן מכירות. הסיטואציה החלומית הזו קרתה לאניה פליט, שהגיעה לתחום שמלות הכלה מתוך שמחת הכלולות הפרטית שלה. "לא הייתה לי סבלנות רבה לחיפוש ובפעם הראשונה שנחשפתי לשיטוטי השמלות, הכל נראה לי כמו הצגה אחת גדולה שאין לי שום קשר אליה". הפתרון, היה חזרה לשורשים שהכירה עוד מהבית - חיפוש בדים ופריטי פולקלור שונים, אותם אהבה לאסוף עוד מילדות, בהם ראתה נגיעה אישית יותר מתקופה אחרת. לאחר שוטטות בחנויות וינטאג' ויד שנייה שונות, מצאה צווארון רקמה מהמאה ה-19 שעצר את נשימתה. יום לפני חתונתה, הצווארון הוויקטוריאני עוד היה כל נחלתה, ומתוך הכרח להפוך אותו לשמלה שלמה, תפרה לו בד חלק ועיטורי שיפון. השמלה התאימה לסוג האירוע שיצרה לעצמה (חתונה על הים ביפו, שהייתה למסיבה ספונטנית ולא אירוע מהוקצע) ויצרה הדים בקרב האורחים. למרות שאניה סיימה את לימודיה בשנקר, לא הייתה לה כוונה להיכנס לתחום. להיפך, היא ניסתה לשמר עצמה בתחום הביגוד לכלל האוכלוסייה ואף פתחה עם בעלה ב-2008 חנות בגדים ברחוב החשמל בת"א. הגורל כנראה רצה אחרת.
אניה פליט בשמלת הכלולות שלה






















































חמש הכלות הראשונות שיצאו תחת ידיה, היו ורסיות קלילות של הדגם שיצרה לעצמה, בעוד אלו שרצו דברים מורכבים יותר נדחו על ידה בעדינות. דווקא בשלושת העונות האחרונות נכנסה יותר לתחום שמלות הכלה והרחיבה את מספר הדגמים והכיוונים תחת המותג שיצרה לעצמה, אך במקביל, נשארה נאמנה לרומנטיקה הפנימית שלה, ואת רוב חומריה מביאה משווקים בחו"ל בהם אצורים "הנפלאות" מהעבר. את ההשראה שואבת אניה גם מהדמויות הנשיות של שנות ה-30 (בניגוד לשנות ה-20 בהן שאפו לטשטש את הגוף) ומגדירה כך גם את קהל היעד אליו היא פונה - נשים בעלות עומק ובגרות, שמסוגלות להבין ולהעריך את אומנות העבר. "בכל עונה יש לי שמלה שאני הכי אוהבת אבל היא לאו דווקא תהיה יפה על כל אחת. מה שמיוחד הוא שכל שמלה, הופכת למלכה ליום אחד על כלה אחת, שגורמת לה לחיות".
שמלה: אניה פליט












































תל אביב של היום

דווקא יעל אייזנברג וחלי קלקשטיין שהכירו בלימודי העיצוב בויצ"ו חיפה, בחרו בתחום כאתגר, לאחר שמאסו במראה ה"כלתי" שחזר על עצמו בכל חתונה אליה הוזמנו. מתוך כוונה להציג אלטרנטיבות לכלה המודרנית, פתחו יחד לפני כחודש את הסטודיו שלהן מול שוק הפשפשים ביפו, שאף הוא מתחדש לאחרונה ומשלב ישן בחדש, תחת המותג "אייזן שטיין". "אנחנו משתדלות לייצר אלטרנטיבה למי שמחפשת משהו קצת אחר. לדוגמא, אין לנו שום שמלה בלבן צחור, אנו משתמשות בגוונים חלביים, אוף וויט, שמנת וכן גווני ניוד, אפרסק וורוד". תוך שהן נשענות על השוני ביניהן, משלבות יעל וחלי מוטיבים תקופתיים עם שילובים מודרניים, יוצרות סגנון נשי וסקסי שלא עשוי מדי. הן נעזרות בפריטים מעוטרים עבודת יד שלהן ובשילוב אבנים ותחרות חדשות ועתיקות יוצרות שמלות שהן "חד פעמיות", כלומר שאין אפשרות לשחזרן בגלל חומרי הגלם המיוחדים. בעיניהן, על הכלה להיות שותפה מלאה בתהליך העיצוב כדי שהכל יתאים לציפיותיה, כשהנוחות, היא זו המכתיבה את הבגד. מתוך רצון להעניק לכלה מראה שלם, הן מחזיקות בחנות תכשיטים ואקססוריז נלווים, וכן קולקציה של בגדי ערב לאמהות או לאחיות.

שמלה של אייזן שטיין. צילום: רונן פדידה 













































שמלה: אייזן שטיין. צילום: רונן פדידה
































































 עם העיניים למאה ה-22

הסיפור של עדי ואופיר תורג'מן התחיל לפני קצת יותר משמונה שנים. הם הכירו בלימודי העיצוב בשנקר, התחתנו והחלו לעצב יחד קולקציות בגדי קז'ואל שנמכרו בבוטיקים בארה"ב וקנדה תחת המותג "בירנצוויג" (שם נעוריה של עדי). למרות שהייתה זו עדי שהתנגדה לו בתחילה, הבחירה בשם התאימה לרצון בשם לא מתאמץ, אפילו מעט מסקרן, עם ניחוח בינלאומי. ב-2008, עם הולדת בנם הבכור, החליטו לחזור לארץ ולפתוח חנות דגל ראשונה, בצפון רחוב דיזינגוף לא רחוק מסלוני הכלות. כנראה שבחירה זו לא הייתה מקרית, שכן מהר מאוד החל קהל הלקוחות לדרוש עיצוב שמלות כלה בדוגמת שמלות הערב שהציעו. רק לפני שנה החלו לעבוד על שמלות הכלה מפריטים בודדים שנאספו וצמחו לכדי קולקציה שלמה, תוך חשיפה לעבודה הפרטנית מול הכלות ומשפחותיהן, דבר שגרם להם לסיפוק אדיר והעצימה את הרגשתם שהם בכיוון הנכון. כמו בחיים גם בעבודת העיצוב מתחלקת הזוגיות שווה בשווה כשהם משלימים אחד את השני - עדי אחראית על רוח הקולקציה והקונספט ואילו אופיר הוא איש הפרטים הקטנים. עם זאת, כל תהליך החשיבה לדגמים חדשים קורה ביחד ואם אין הסכמה על דגם מסוים, הם טוענים, הוא ייגנז בדרך.. "שמלת כלה בניגוד לטרנד עונתי באופנה, אפשר לאסוף את כל מה שאתה אוהב בכל תקופה ולערבב כאוות נפשך".

שמלה: בירנצוויג. איפור ושיער : קארמה לחאם.  צילום : גיא גלעד














































מכיוון שתמיד אהבו את תרבות הרחוב והאדריכלות האורבאנית, גם בעיצוביהם מקפידים עדי ואופיר "לשבור" את המתיקות עם נגיעות של קז'ואל, לא מפחדים משמלות נקיות ומאמינים שבד איכותי וגזרה טובה הופכים כל כלה לחדשנית עם אמירה אישית. הם משתמשים במגוון חומרים (שילוב תחרות וינטאג' עם דוגמאות חדשות בעבודת יד) תוך הקפדה על הדגשת הקימורים הנשיים, מתוך אמונה כי על הבגד ליצור דיאלוג עם הגוף. בירנצוויג מודל 2012 מציגים קולקציה לכלה "השפויה" שלא רוצה ליפול לעודף קלישאות וקיטש. "כשההשראה מגיעה ממבנה אדריכלי מעניין או אפילו מחולצה מגניבה שמישהי לובשת ברחוב, האישיות של הכלה ואפילו הפנטזיות שלה, הופכות למשטח העבודה שלנו".

שמלה: בירנצוויג. איפור ושיער : קארמה לחאם. צילום : גיא גלעד   


כתבות נוספות שיעניינו אותך

יריד שמלות הכלה של רוח נשית (צילום: תומר טרלן בן אבי)
ואלי אירועים וכנסים (צילום: באדיבות וואלי אירועים וכנסים)
משבוע האופנה לשבירת הכוס (צילום: אבי ולדמן)
צילום: Shutterstock
דוריה מתחם אירועים (צילום: באדיבות האולם)
לא בלוף: התסרוקת הלוהטת לכלות קיץ 2018, איפור, שיער ולייף סטייל
סיפורי חתונה: דניאל וקובי, סיפורי חתונה
אולם קליי (צילום: יניב כאדר)