המילים שהוא כתב לי
13/05/2012 17:00:10
מישהי מכן מוסיפה תוכן כלשהו לאירוע?
נמאס לי מחתונות כמו של כולם, אבל אין לי רעיון מה ניתן לעשות.
שיר/ריקוד של החתן והכלה לא יקרה כי אנחנו ביישנים.
הקראות של ההורים/מצגת לא ממש מדבר אלינו וגם אני לא אפיל על אף אחד מטלות מבלי שהוא התנדב.
הופעות אמן לא רלוונטי מבחינת תקציב.....
יש הצעות ? ראיתן/ם משהו בחתונה של מישהו?
נמאס לי מחתונות כמו של כולם, אבל אין לי רעיון מה ניתן לעשות.
שיר/ריקוד של החתן והכלה לא יקרה כי אנחנו ביישנים.
הקראות של ההורים/מצגת לא ממש מדבר אלינו וגם אני לא אפיל על אף אחד מטלות מבלי שהוא התנדב.
הופעות אמן לא רלוונטי מבחינת תקציב.....
יש הצעות ? ראיתן/ם משהו בחתונה של מישהו?
13/05/2012 17:08:45
גם רצינו לעשות משהו קצת שונה וגם לנו לא בא בטוב לרקוד או לשיר וגם לא רצינו נאומים מייגעים של הורים או מצגות.
בסופו של דבר כתבנו משהו האחד לשנייה והקראנו מול כולם. כתבנו דברים שגרמו לקהל שלא מכיר אותנו כזוג, להכיר קצת יותר ולאלה שמאוד קרובים אלינו, להתרגש.
ככה הרגשנו שהם הופכים להיות חלק מאיתנו כזוג ומתרגשים יותר מהחתונה עצמה. אנשים אחר כך באו וביקשו לשלוח להם את הנאומים במייל וגם אמרו שזה היה "החלק האמנותי" הכי מרגש שהם ראו כי הוא היה אמיתי, בינינו, בלי קלישאות ועם המון חשיפה.
בסופו של דבר כתבנו משהו האחד לשנייה והקראנו מול כולם. כתבנו דברים שגרמו לקהל שלא מכיר אותנו כזוג, להכיר קצת יותר ולאלה שמאוד קרובים אלינו, להתרגש.
ככה הרגשנו שהם הופכים להיות חלק מאיתנו כזוג ומתרגשים יותר מהחתונה עצמה. אנשים אחר כך באו וביקשו לשלוח להם את הנאומים במייל וגם אמרו שזה היה "החלק האמנותי" הכי מרגש שהם ראו כי הוא היה אמיתי, בינינו, בלי קלישאות ועם המון חשיפה.
13/05/2012 17:14:41
13/05/2012 17:15:09
הייתי אמור לכתוב את הקטע הזה לפני חודשיים בערך, אבל בסופו של דבר זה קרה רק אתמול בשעת לילה מאוחרת. כזה אני – אם הייתי יודע לעשות דברים בזמן שלהם, היינו מתחתנים כבר לפני 5 שנים. אבל את ידעת שזה יבוא, גם החתונה וגם המילים הללו, כפי שהן באות אצלי, בקצב שלי – את אינך מאיצה בי, את מאפשרת לי להיות מי שאני. ובמובנים רבים, את הופכת אותי למי שאני.
גם החתונה, כמו המילים הללו, מתרחשת בנסיבות של עומס – של עבודה, לוגיסטיקה, הורים, אחים, משפחה, חברים, די ג'יי, קייטרינג, מרתון וחג מוסלמי (היום יום האדמה, אגב). כמה זה שונה מהרגע שנפגשנו בבאר תל אביבי, לפני משהו כמו 10 שנים. כמה אנחנו היינו שונים – נדמה שלא הייתה אז חשיבות לזמן, אותו משאב יקר ערך ונדיר שאנחנו כורים היום בקושי רב במכרות היומיום – היינו כשתי נפשות נעדרות גבולות, שלא הייתה שום מגבלה על האהבה שלהן. אהבה בלי היכרות כמעט, אהבה שאין לה בסיס אלא בהווה.
לא היו לנו אירועים אז, בטח שלא כמו האירוע הזה. לא חגגנו ימי אהבה, בקושי ימי שנה. אני זוכר שכתבתי לך שיר שהכותרת שלו הייתה "אני אוהב אותך בימי חול", שבו סיפרתי לך כמה מקסימה בעיני היא השגרה כשאת בתוכה. כמה שאני סולד מאותם "מועדים מיוחדים" לכאורה שבאים ותובעים את העדיפות שלהם על פניה. כמה שאני נהנה מההתבוססות ביומיום, מההתפלשות בתוך המרחבים שמספק לי ההרגל.
כשאני חושב על זה, זוהי אולי הסיבה שחיכיתי כל-כך הרבה זמן עד שהצעתי לבסוף נישואים. אני חושב שחיכיתי לאותו רגע שבו ההיסטוריה שלנו תהיה כל כך עשירה באירועים וחוויות משותפות, עד שתהפוך שזורה בעצמה באופן ששוב אין ניתן לחשוב על ההיסטוריה שלי או שלך בנפרד, הן מותכות האחת לתוך השנייה לבלי התר.
אני חושב שחיכיתי עד שההווה שלי ושלך יהיה כה עמוס במיזמים משותפים, וכאלו הם כל המיזמים, עד ששיתוף הפעולה הפך להיות האקט היסודי שלנו.
לבסוף, אני חושב שחיכיתי עד שהעתיד שלנו, כתוצאה מאותם עבר והווה האמורים, יהיה שלנו בלבד.
כשההיסטוריה עשירה די הצורך, כשההווה עמוס לעייפה, וכשהעתיד הוא משותף מעצם הגדרתו – אפשר לבסוף להתחתן. ולהזמין משפחה, חברים ודי ג'יי, אפילו לסבול מרתון טורדני וחג מוסלמי, מבלי שהדבר יפגע בשגרה המשותפת שלנו, שאני כל-כך אוהב. היום הוא עוד יום בסיפור שלנו; יום יפה ומרגש ללא כל ספק, אבל עדיין יום אחד. הסיפור שלנו לא מתחיל בו ואינו מסתיים בו – הוא גדול ממנו. האהבה שלנו שוב אינה כזו שבסיסה בהווה ותו לא, היא השתנתה, גדלה – היא על-זמנית.
אף פעם לא האמנתי בגורל. גם היום אינני מאמין בו. לא בצורה הרגילה בכל אופן, לא כשהוא צופה פני עתיד. היום אני מאמין בגורל כזה שמסתכל אחורה ואומר: אלו החיים היחידים שהייתי יכול לחיות, ואת האישה היחידה שהייתי יכול לאהוב. הרי החיים האלה והאהבה הזו הפכו אותי למי שאני, ובלעדיהם הייתי אדם אחר, עם גורל אחר. גורל פחות טוב, כמובן.
גם החתונה, כמו המילים הללו, מתרחשת בנסיבות של עומס – של עבודה, לוגיסטיקה, הורים, אחים, משפחה, חברים, די ג'יי, קייטרינג, מרתון וחג מוסלמי (היום יום האדמה, אגב). כמה זה שונה מהרגע שנפגשנו בבאר תל אביבי, לפני משהו כמו 10 שנים. כמה אנחנו היינו שונים – נדמה שלא הייתה אז חשיבות לזמן, אותו משאב יקר ערך ונדיר שאנחנו כורים היום בקושי רב במכרות היומיום – היינו כשתי נפשות נעדרות גבולות, שלא הייתה שום מגבלה על האהבה שלהן. אהבה בלי היכרות כמעט, אהבה שאין לה בסיס אלא בהווה.
לא היו לנו אירועים אז, בטח שלא כמו האירוע הזה. לא חגגנו ימי אהבה, בקושי ימי שנה. אני זוכר שכתבתי לך שיר שהכותרת שלו הייתה "אני אוהב אותך בימי חול", שבו סיפרתי לך כמה מקסימה בעיני היא השגרה כשאת בתוכה. כמה שאני סולד מאותם "מועדים מיוחדים" לכאורה שבאים ותובעים את העדיפות שלהם על פניה. כמה שאני נהנה מההתבוססות ביומיום, מההתפלשות בתוך המרחבים שמספק לי ההרגל.
כשאני חושב על זה, זוהי אולי הסיבה שחיכיתי כל-כך הרבה זמן עד שהצעתי לבסוף נישואים. אני חושב שחיכיתי לאותו רגע שבו ההיסטוריה שלנו תהיה כל כך עשירה באירועים וחוויות משותפות, עד שתהפוך שזורה בעצמה באופן ששוב אין ניתן לחשוב על ההיסטוריה שלי או שלך בנפרד, הן מותכות האחת לתוך השנייה לבלי התר.
אני חושב שחיכיתי עד שההווה שלי ושלך יהיה כה עמוס במיזמים משותפים, וכאלו הם כל המיזמים, עד ששיתוף הפעולה הפך להיות האקט היסודי שלנו.
לבסוף, אני חושב שחיכיתי עד שהעתיד שלנו, כתוצאה מאותם עבר והווה האמורים, יהיה שלנו בלבד.
כשההיסטוריה עשירה די הצורך, כשההווה עמוס לעייפה, וכשהעתיד הוא משותף מעצם הגדרתו – אפשר לבסוף להתחתן. ולהזמין משפחה, חברים ודי ג'יי, אפילו לסבול מרתון טורדני וחג מוסלמי, מבלי שהדבר יפגע בשגרה המשותפת שלנו, שאני כל-כך אוהב. היום הוא עוד יום בסיפור שלנו; יום יפה ומרגש ללא כל ספק, אבל עדיין יום אחד. הסיפור שלנו לא מתחיל בו ואינו מסתיים בו – הוא גדול ממנו. האהבה שלנו שוב אינה כזו שבסיסה בהווה ותו לא, היא השתנתה, גדלה – היא על-זמנית.
אף פעם לא האמנתי בגורל. גם היום אינני מאמין בו. לא בצורה הרגילה בכל אופן, לא כשהוא צופה פני עתיד. היום אני מאמין בגורל כזה שמסתכל אחורה ואומר: אלו החיים היחידים שהייתי יכול לחיות, ואת האישה היחידה שהייתי יכול לאהוב. הרי החיים האלה והאהבה הזו הפכו אותי למי שאני, ובלעדיהם הייתי אדם אחר, עם גורל אחר. גורל פחות טוב, כמובן.
13/05/2012 18:49:11
14/05/2012 07:50:10
הודעה חדשה
הודעה ראשית
תגובה
הודעת מנהל פורום
קובץ מצורף








