ראומה היקרה,
בחרתי לומר תודה בעזרת סיפור, אגדה, הפעם לא על נסיך ונסיכה אלא על בחורה ושמלה.
זהו סיפור התאהבות לא פחות מרגש, מתעתע ומלא הפתעות, עם זיקוקי דינור ברגע ההתאהבות,...
י משבר וכמובן – סוף טוב ומרגש.
את החיפוש שלי התחלתי במקומות הידועים והמוכרים, ברחובות העיר תל אביב, עוברת ממעצבת למעצבת, מחכה ומצפה למצוא את שחיפשתי, ועם זאת – לא מתרגשת. לא מתאהבת. כל שמלה נראתה כמו קודמתה, ואף לא אחת הייתה "האחת". רגע לפני אמירת נואש, קבעתי פגישה אחת אחרונה, אצלך.
ברגע שמדדתי את השמלה ידעתי שהיא השמלה שלי, "האחת". הרגשתי כמו נסיכה, שלובשת תכשיט יקר, עדין ונדיר. התאהבתי. השמלה לא הייתה כמו שום שמלה אחרת שמדדתי.
גם כשנדמה היה שאצטרך לוותר עליה ולהותירה מאחור, את, כמו פיה טובה, נופפת בשרביט הקסמים שלך ועשית פלאים, הכל למען האהבה.
משם יצאנו למסע משותף, אני הבאתי איתי כצידה לדרך לא מעט חששות, ספקות, וביקורתיות כלפי עצמי, כלפי הדמות שנשקפת לי במראה.
את הבאת את הסבלנות האינסופית שלך, החיבוק, החיוך, והאמונה המרגיעה כל כך בתוצאה הסופית. כל פעם שנפגשנו נפעמתי מהמקצועיות שלך, שאין כמוה, כל פרח וכל עלה נתפרו בתשומת לב, ומוקמו בדיוק רב ובאהבה במקומם הנכון בשמלה.
יצרת יצירת אומנות, לא פחות, וכך גם הרגשתי ביום החתונה, שאני לובשת יצירה עדינה ומורכבת, שכמוה יש רק לי, שמלה שהיא תכשיט, שהיא אני. באופי, בגזרה, בסיפור האגדה שנרקם, שרקמת לי.
תודה על הכל,