היי בנות!
זהו, התחתנתי. זה נראה כל כך מזמן וגם כל כך אתמול שההרגשה הופכת לקשה לתיאור, אבל היי, קשה יש רק במנות פתיחה וגם עליהן משלמים.
קבלו סצנה שיכולה להופיע על מסך האקרנים הקרוב לביתכם בקיץ הקרוב:
תאונת דרכים קטלנית בין אוטובוס למשאית מתרחשת בצומת הסמוך גן אירועים. כלה וחתן עומדים בפרצוף מודאג, כשבגדיהם מתנפנפים מרוח האמבולנסים והמסוקים שמעבירים את הפצועים לבתי החולים. למרות כל הסיכויים, הם לבסוף יגיעו לגן האירועים, בליווי משטרתי, ויחכו בחוסר סבלנות לאורחים שיגיעו למקום באיחור של כשעה.
אכן, מישהו שם למעלה חשב לעצמו שלא ייתכן שהטור האחרון שלי יהיה משעמם ואפרורי ויכלול משפטים כמו "וואוו, היום המאושר בחיי" והחליט לתבל אותו בקצת דרמה טלנובלית משהו. התקף לב קטן עבר עלי כשהאירוע כבר היה אמור להתחיל והייתי אמורה כבר לטופף לי בין אורחים שמחמיאים לי על השמלה בפה מלא מההמבורגר. קבלת הפנים התקצרה, החופה קצת נדחתה וכולם הגיעו אחרי העמידה בפקק ונרגעו לאט לאט. מזל שהבר חופשי, הא.
אוקיי, אז ממה מתחילים בלוג שאמור לסכם חצי שנה של שיגעון זמני? מממ... בגלל שהפחד הכי גדול שלי כשארגנתי את האירוע הוא מה יהיה אם לא אחליט את ההחלטות הנכונות, אז אתחיל עם חשבון נפש על ההחלטות שנעשו בתקופה הזו (הטור נכתב בלשון יחיד אך כולל בתוכו בעל טרי שלקח חלק מהותי בעניינים, כן, אפילו בבחירת המפיות). התשובה לעצמי היא, שאני מרוצה ושלמה עם כל אדם ודבר שבחרתי. הכל היה טעים – כך אומרים, החופה הייתה קורעת מצחוק, הריקודים היו כיפיים ובכללי היה שמח לצעירים אך רגוע למבוגרים- בדיוק כמו שהתכוונתי.
לאור העובדה שהרבה מהקוראות לא החליטו עדיין, אז הנה כמה שמות של הספקים שנבחרו בקפידה:
נשבעת לכן שהחברה הכי טובה שלי באותו היום הייתה דורית מדמוני, שגם איפרה אותי וגם עשתה לי את התסרוקת. בנוסף לעובדה שהמחירים שלה הגיוניים ושפויים ביחס לשוק המטורף הזה (ועל זה ריספקט) היא גם הייתה מעל ומעבר הרגיעון והדאחקיון של היום והוציאה אותי כשאני נראית כמו עצמי משודרגת. מה גם, שהיא תמיד תזכור אותי כ-"הבחורה הזו שדיברה בזמן שמרחתי לה אודם". תודה ללימור רוזן על השמלה המהממת (מבקשת מחילה מעצמי, לא מצאתי מילה פחות בחורתית). פאוזת פירגון לעצמי: לאור אלף המחמאות שקיבלתי מ- 418 אורחים, אפשר לומר שהשמלה שלי הייתה הצלחה. לא התנפחתי והתנצנצתי, אלא הייתי עצמי בשמלת ג'ינס, שגם בה, אגב, לא כל כך נושמים, כמו בכל השמלות, אבל באמת שלא הרגשתי את זה אחרי הצ'ייסר השני. הרב היה חיים הבלין שאם יצא לכם לראות אותו, זאת חופה שלא תשכחו (כמעט חילונית). הדי.ג'יי שלי היה ארתור גורדון, שלמען האמת לא הייתי צריכה לבחור כי אפשר לומר שהוא הפך ל"די.ג'יי הבית" של כל החברות שלי, ואכן הוא הוכיח את גדולתו שוב: כשניגשתי ואמרתי לו שהאוטובוס של הצעירים יוצא עוד עשרים דקות וכנראה שהמסיבה תיגמר, הוא אשכרה התבאס ורצה להמשיך, למרות שברור לי שיש לו משפחה לחזור אליה וחתונה נוספת עוד 12 שעות. אז מה יותר טוב ממישהו שאוהב את העבודה שלו? הצלמים, היו שחר דרורי וטל סרדניוף, שאני צופה בזכותם תמונות וסרט אש (עוד אין לי כמעט כלום להראות, סורי), והמקום שבו התחתנתי, היה "המערה" בבית גוברין, והיופי שלו, למרות המרחק הסביר בהחלט עד רחוק, לא איכזב גם את אורחיי שהגיעו מרחוק. אף אחד מהנ"ל, אגב, לא התחנף אלי יותר מדי כי יש לי טור מתחתנים, או ידע עליו כמעט, וגם שילמתי כבר, כך שאין לי אינטרס. באמא שלי.
האירוע הזה, שהוא רק שלי אבל יש אותו לכולם, הביא אותי לכמה מסקנות וחרטות על עצמי בתור אורחת בחתונות. רק כשהרגשתי את הצד השני, הבנתי את הכל.
אז הנה כמה דיברות לאורחי החתונה מושלמים (שתוכלו להפיץ לכולם "במקרה"):
· אם חבר קרוב מתחתן – הצע עזרה. בטלפונים, בסידורים, בארגון ביום עצמו. מקסימום תשמע "לא" אבל ערכך בתור חבר יעלה.
· להגיד שאתה מגיע אבל להבריז – פשוט אל. פשוט תתמודדו עם חוסר הנעימות שלכם.
· גם אם יש חמש מאות מוזמנים – ישימו לב אם לא תגיע. אי הגעה לחתונה במקרים רגישים משמעותה כסיום החברות, ולצערי למדתי את הלקח בדרך המבאסת בתור מוזמנת בזמנו.
· לפעמים להגיד "ביי" לחתן ולכלה בזמן הריקודים נראה כמשהו שיכול להטריד אותם, אבל אם לא ניגשים אליך בחתונה שלך, אתה סתם מרגיש בדיסקוטק מגניב שעלה לך מאה אלף שקל להקים.
· אחד הדברים המרגשים חתן וכלה– חברים לא קטנוניים שהגיעו לחתונה והפציצו בנדיבות ובחום למרות שהנ"ל לא הצליחו להגיע לחתונה שלהם שהייתה קודם.
· אם לא הגעת לחתונה של חברים/מכרים – שלח צ'ק. מזומן. זר. משהו שיראה שעדיין איכפת לך מהם. דוגרי – לא ידעתי שעושים את זה בכלל, ועל כך סליחה מהחברים בסעיף הקודם.
· התקשר יום יומיים אחרי. הזוג לא באמת נח, ובא לו לשמוע שהיה לאורחים כיף.
· חלאס עם "העיקר שנהניתם". דוגרי, כשאורח אומר לי "העיקר שא-ת נהנית", אני די בטוחה שהוא סבל.
ועכשיו קצת רגשות ורגעים:
· הרגע שהכי הצחיק אותי – ההליכה לחופה כשברקע הנעימה של A Team, לא האמנתי שנלך על זה בסוף.
· הכי עייף אותי – סידורי השולחנות, תעשו את זה כמה שיותר מוקדם.
· הכי הגניב אותי – שעשינו את צילומי החתונה ב"בית חלומותיי", מקום למשחקי לילדים.
· הכי שימח אותי – ההתנדבות של כל החברים הטובים והמשפחה, שעזרו לנו לעבור את היום המלחיץ: ארגנו, התקשרו, ואפילו שרו - ויכולים להשאיר מארגני אירועים מאחורה באבק.
· הכי משמח אותי עדיין– שהחתונה עברה, הירח דבש מאחורינו, ואחרי כל הלחצים והמתחים – גלעד עדיין החבר הכי טוב שלי.
אז... תודה לכל מי שהיה לה איכפת ויצרה איתי קשר, תודה לכל מי שקראה את הטור וצחקה אפילו קצת ותודה לצוות של מתחתנים שעמד בניג'וסים הלא פוסקים שלי על פסיקים ונקודות. הבלוג שלי ואני נמשיך במתכונת נשואה במקצת, ואם בא לכן – אתן מוזמנות להצטרף אלי למסע.
מור
נ.ב
בקרוב אצלכן!
כתבות נוספות שיעניינו אותך
12.1.2023
רני זהר
זר כלה מפרחי חורף עדינים
זר כלה לחורף – איך תרכיבי את הזר המושלם, שלא רק ירגש אותך אלא גם יורכב מפרחים שמתאימים לעונה הקרה?05.1.2023
רני זהר
איפור לכלה – הטרנדים המובילים לחורף 2023
מיואשת מלגלול את הפינטרסט? בואי לגלות את הטרנדים המובילים של איפור לכלה בחורף 2023: איזה לוק הכי יתאים לך?14.8.2022
רני זהר
עיצוב הזמנה לחתונה: טיפים, רעיונות ואיך מעצבים לבד?
איך בוחרים מעצב הזמנה לחתונה? מה צריך לדעת כשמעצבים הזמנה לבד? כל הטיפים והרעיונות לעיצוב הזמנה בעצמכם29.1.2023
רני זהר
מתנות לחתן שהוא בוודאות ישמח לקבל
החתונה מתקרבת ואת חושבת להפתיע אותו בבוקר היום המרגש שלכם עם מתנה? אתם ההורים של הכלה ורוצים להתחבר ולשמח את החתן? 10 מתנות לחתן שהוא בטוח יאהב07.7.2022
מערכת זאפ מתחתנים
אודאון – חוויה קולינרית שטרם הכרתם
אודאון- גן אירועים בעמק חפר שבשרון, הידוע בזכות הסטייל המוקפד שלו, העיצוב האירופאי הייחודי ובעיקר, האוכל המשובח ואופן ההכנה הייחודי לו, מציב סטנדטים חדשים לאירועי איכות.14.1.2018
רון שגב-פינקלמן
אל תפספסו: יריד מעצבי נעליים
יריד "הקולקטיב" מציע אירוע אופנה יזמי שווה ביותר!01.1.2023
רני זהר
חתונה אזרחית בדרך שלכם – המדריך המלא
כל מה שאתם צריכים לדעת על חתונה אזרחית – מה מעמדה בישראל, איפה כדאי להתחתן ומה קורה אם חלילה רוצים להתגרש? כל התשובות לפניכם31.12.2019
מערכת מתחתנים