עוגן הרם

על פי "האנציקלופדיה היהודית", עגונה היא "אישה שבעלה נעלם ואין יודעים אם הוא מת או חי. אם מת הבעל, היא תוכל להינשא, אבל אם הוא חי, והאישה תינשא לאחר ואח"כ 'יופיע' הבעל הראשון - היא תצטרך להתגרש משני בעליה, הראשון והשני, ובניה יהיו ממזרים." בשל כך הרבנים אינם ממהרים להתיר עגונות, למרות שמדובר במצווה גדולה. במציאות הישראלית לנשים העגונות מצטרפות מסורבות הגט, נשים שאינן מצליחות להשתחרר מכבלי נישואיהן, גם אם מקומם של הבעלים ידוע. הם פשוט אינם מוכנים לתת להן גט וגורמים לסבל ולחוסר יכולת להמשיך הלאה בחיים. אפשר למנוע את המצב על ידי חתימה על הסכם קדם נישואין.

מסורבת גט היא אשה יהודיה, שנישאה לבעל יהודי, ואשר מתקיים לגביה אחד או יותר מהתנאים הבאים:
היא נמצאת בהליכים משפטיים נגד בעלה במשך שנה או יותר; בעלה מתנה את מתן הגט בתנאים החורגים מן הקבוע בחוק; בעלה מסרב לתת לה גט; יש בידיה פסק דין מבית הדין הרבני הקובע כי על בעלה לתת לה גט; בעלה נפטר והיא זקוקה לחליצה אשר מתעכבת או שאינה יכולה לקבלה. הבעיה מתחילה בכך שמבחינה הלכתית נתונה ההחלטה על מתן גט בידי הבעל בלבד, כך שבמקרים שבהם הוא נעדר או מסרב מסיבה כלשהי להיפרד מאשתו, אין לה ברירה אלא להיוותר נשואה לו. אז מה עושים? דווקא בשלב שבו האהבה פורחת, נערכים לכל אפשרות.

אפשר להקדים תרופה למכה
הסכם קדם נישואין הוא מעין כתובה מודרנית, ונועד להגן על בני הזוג מפני סרבנות גט. יתרונו של ההסכם: הוא מונע משני בני הזוג סחבת במקרה של גירושין או אפשרות לנצל את מתן (או אי מתן) הגט ככלי להתעללות בצד השני. חסרונו: הוא לא רומנטי בעליל, מעין פתיחת פה לשטן דווקא בתקופה הרומנטית ביותר בחיים. הארגונים שפועלים למען מסורבות הגט והעגונות קוראים להסתכל על הסכם קדם נישואין כעל תעודת ביטוח או כעל חגירת חגורת בטיחות לפני הנסיעה. איש לא מעוניין בתאונה, אבל כולם יודעים שיש סכנה שהיא תתרחש. לכתיבת ההסכם יש להגיע לאחר הכנה רגשית ומומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, ורצוי מספר חודשים לפני החתונה.
פתרון אחר הוא נישואין על תנאי, שבשנת 1968 אומץ בתנועה הקונסרבטיבית בארה"ב. בחלק מהטקסים שעורכים הרבנים הקונסרבטיבים הזוג מתבקש לחתום לפני החופה ובנוכחות בית דין על טופס שבו נאמר כי הנישואין הם על תנאי, ואם בני הזוג יתגרשו בגירושין אזרחיים והבעל לא ייתן לאשתו גט במשך שישה חודשים, יהיו נישואין אלה בטלים. אבל זהו פתרון "נישה", ובמקרה של סרבנות גט בית הדין של התנועה מוסמך להפקיע קידושין.
פתרון שלישי הוא גט על תנאי. לפי המשנה במסכת גיטין, אדם יכול להפקיד ביד אשתו גט ולציין כי אם יתרחש אירוע מסוים כמו מקרה שבו יוכרז כנעדר במלחמה, אזי יהפוך הגט לתקף. אופציה נוספת היא להורות לאחרים לכתוב גט לאשתו ולמסור לה אותו במידה שהאירוע יתרחש. אולם, ההלכה קובעת כי אם יצא אדם למלחמה, הפקיד ביד אשתו גט על תנאי, חזר לחופשה והתייחד עמה בטרם יצא שוב לקרב, הרי שעליו להפקיד פעם נוספת את הגט בידה. מכאן שבכל פעם צריך הגט על תנאי להינתן מחדש.
בקצרה, הסכם טרום נישואין הוא הפתרון המעשי ביותר הקיים כיום.

זה חוקי וזה כשר
לאחר תקופה ממושכת של מאבקים של ארגונים חברתיים, בנובמבר 2008 הכנסת אישרה תיקון לחוק שמאשר הסדר חלוקת רכוש בין בני זוג, גם אם עוד לא ניתן גט. החוק נועד למנוע "סחיטת" נשים על-ידי בעליהן, שהיו יכולים להתנות את מתן הגט בהגעה להסדר חלוקה לפי ראות עיניהם. אין חשש הלכתי בקיום ההסכם. הרב מיכאל מלכיאור הסביר לאחר שעבר החוק: "לאורך כל הדורות עמדו כל גדולי ישראל לצד מסורבות הגט... זהו חוק יהודי, צודק ומוסרי ששולל עוד כלי מידיהם של בעלים נצלנים, מעגנים וסרבני גט... החוק שולל מהבעל את האפשרות לאיים על האישה בדרך של אי מתן גט ומונע ממנה קושי כלכלי חמור ובלתי צודק".

הסכמי קדם נישואין למניעת סרבנות גט פועלים על בסיס מנגנון של "מזונות מוגדלים" – על פי ההסכם, הצד שמסרב לתת גט מחויב לשלם לצד השני סכום כסף מדי חודש (בין 1500$ ל-50% מהמשכורת) כל עוד הוא עומד בסירובו. מרגע שניתן הגט מתבטלת החובה לשלם על פי המתכונת שלעיל. באופן זה אין זה "משתלם" לאף אחד מהצדדים לנקוט סחבת, ולשניהם יש מניע לסיים את הנישואין בדרכי שלום ותוך הסכמה.

המושג הסכם קדם-נישואין מבוסס על רעיון הכתובה, והוא נתמך בגרסאות שונות על-ידי גדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים בארץ ובחו"ל. אגודת הרבנים האורתודוכסיים בארה"ב אפילו אימצה הסכמים מעין אלו כמדיניות מחייבת לגבי זוגות שמתחתנים דרכם.
אין להתבלבל עם הסכם ממון. הסכם ממון, שבדרך כלל נערך על ידי עורך דין, נועד להסדיר מראש את אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג במקרה של גירושין. נהוג לומר שהסכם זה רלוונטי בעיקר כשלאחד מבני הזוג (או למשפחתו) יש הרבה נכסים עוד לפני הנישואין, או שמדובר בנישואין שניים של אחד מבני הזוג. גם להסכם זה מתלווה ארומה לא רומנטית במיוחד, אלא שהוא עלול לעתים להיות לא הוגן כלפי אחד הצדדים – זה שמוותר על קריירה ועל צבירת נכסים לטובת גידול הילדים, בדרך כלל האישה. על פי סקר שנערך עבור ארגון "משפחה חדשה" ב-2008, הולכת וגדלה המודעות לעריכת הסכם כזה. ב"משפחה חדשה" שפועל למען השוואת הזכויות החוקיות של משפחות מכל הסוגים, דווקא רואים בהסכם הממון כלי לייצוב התא המשפחתי ולהגנה עליו, היות שחלק מן ההגנות הן הגנות כלכליות.

אז הסכמנו?
הסכם קדם-נישואין נועד בראש ובראשונה למנוע סרבנות גט. לרוב גם בו יש סעיף שנקרא "הסכם ממון". אולם, סעיף זה אינו נכנס לפרטי חלוקת הרכוש עצמה, אלא רק מקדים את מועד חלוקת הרכוש לתאריך אובייקטיבי שמוסכם על שני הצדדים, בלי שיהיה תלוי ביום מתן הגט.

להסכם תוקף משפטי והלכתי אך ורק אם חותמים עליו באחת מן הדרכים הבאות: לפני הנישואין – אצל נוטריון (בתשלום) או אצל רשם הנישואין (מדובר בפקיד במועצה הדתית, לא ברב המסדר קידושין); אחרי הנישואין – בבית משפט או בבית דין רבני. יש הסכמים שונים היום בשוק: של התנועה ליהדות מתקדמת, של התנועה המסורתית וכן של ארגונים אורתודוקסים כמו "קולך" ו"יד לאשה", כמו גם הסכמים קצת "מהפכניים" עם תנאים כמו זה של "מרכז צדק לנשים". יש הסכמים שכבר עברו את "טבילת האש" של בתי הדין הרבניים ואשר כבר ייושמו על ידם (כדוגמת ההסכם לכבוד הדדי) ויש כאלה שלא מקובלים על הרבנות בישראל. כאן תוכלו למצוא קישורים להסכמי קדם נישואין שנוסחו על ידי ארגונים שונים, חברים בקואליציית עיקר, ארגון שנועד לסייע לעגונות ולמסורבות גט.

מי ייתן שההסכם ייכתב, ייחתם ויעלה אבק במגירה נשכחת.