ט"ו באב אז והיום
מהי המשמעות האמיתית של חג האהבה היהודי
במחזמר "גבירתי הנאווה" שרה ריטה "רק עם טיפ טיפה מזל…" ואכן כל דבר צריך ולו רק קמצוץ של מזל על מנת להיות מסודר. כזה הוא טו' באב. תאריך אשר לולא הרושם אשר דבק בו כחג האהבה, היה נשכח בתמהומות הנשיה ונעלם בחום הקיץ הכבד ובקדרותו של חודש אב
אולם רב המרחק בין החג אותו חגגגים בימינו זוגות אוהבים ובין החג המקורי אשר החל כך נראה עוד בתקופת השופטים וקיבל את הגושפנקא הרשימית לכך בתקופת המשנה.
ישנו פער עצום בין הריקודים היום ובין המחולות בכרמים בתקופת המשנה, קיים הבדל תהומי בין הלבוש הנלבש היום על ידי בנות ישראל בטו' באב ובין הלבוש אשר לבשו בנות ישראל כאשר יצאו לחולל ויותר מכך אין להשוות את האוירה הכללית הסוררת באותם מוקדי ריקוד של ימנו ובין אוירת הקדושה אשר שררה בכרמים באותם ימים.
המשנה בסוף מסכת תענית מתארת לנו את אותם מחולות בטו' באב:
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו".
ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תיתן עיניך בנוי תן עינך במשפחה שנאמר "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל…"
נשים לב כי טו' באב מוזכר באותה נשימה עם יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם היהודי. יום המסמל יותר מכל טהרה וקדושה.
לעומת המיניות הפורצת בימינו, הריקודים האקסטאטיים והחושניים, מודגשת אוירה של קדושה באויר הכרמים.
גם הדגש על צורת הלבוש שונה לחלוטין. בגדי הלבן של המחוללות בכרמים מזכירים לנו את בגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים עת נכנס למקום המקודש ביותר לעם היהודי "קודש הקודשים". הווי אומר חז"ל רצו ליטוע בנו את ההתייחסות הנכונה למוסד הנישואין ולהטמיע בנו את ערך האהבה כערך מקודש ועליון ואת הקשר בין איש ואישה כקשר הדוק המבוסס על כבוד הדדי.
שקר החן והבל היופי
בניגוד לנו כיום אשר משקיעים מאות שקלים בפרטי הלבוש מתוך רצון להרשים ולבלוט, זוהרת באור יקרות התנהגותן של בנות ירושלים אשר היו יוצאות בכלי לבן שאולין כלומר גם אלו שהיתה להן מלתחה יקרה של מיטב בגדי המעצבים , שאלו באותו ערב חשוב את שמלותיהן מאחרות. המטרה היא לא לבייש את מי שאין לה. א"א לרקוד על דמן של העניים, אסור שיווצר מצב בו לעשירים ולבעלי האמצעים יש ייתרון בגלל כספם. כאשר המטרה היא הקמת משפחה ובניין הבית הרי שלכולם מגיעה נקודת זינוק זהה, לכולם מגיע התחלה שווה.
על רקע זה בולטים במיוחד המשפטים אשר נאמרו על ידי אותן בנות. לא מדובר במשפטי פיתוי אשר מטרתם הוא היופי החיצוני. בדיוק להיפך ההכוונה והמיקוד הם על האיכות הפנימית ולא על חלון הראווה, על התוך ולא על הקנקן. "שקר החן והבל היופי…"
על רקע הבחנה זו אין לנו אלא לשאת עיננו אל אותו תאריך אשר זכה לעדנה ונרשם לעד בלוח השנה כחג האהבה. אולם בצד השמחה והמחולות עלינו לנסות ולזכור על רקע החוליים של החברה בימינו,אשר ברושם מתנוסס לדראון היחס לנשים : אונס, זנות ,סחר בנשים הכאת נשים ולצערנו הרשימה עוד ארוכה. יש לנו אהבה והיא תנצח אולם עליה להתחיל מנקודת זינוק אחרת, מנקודת זינוק של קדושה, של כבוד הדדי ושל התחייסות לאישה לא כאל חפץ אלא כאל בת זוג לבניית זוגיות ולבניין עדי עד.
