עד שהמוות יפריד ביננו…
קצת על אהבה וחסד ומה שביניהם
נשמע מוכר? נכון, אבל מהיכן? באיזה סרט היינו לאחרונה ושם מתחת לחופה אמר את המשפט במילים נרגשות החתן לכלה לפני הנשיקה?
ובכן חברים, המשפט הזה הוא עתיק יומין. המשפט הוא בן למעלה מ3,000 שנה ואמרה אותו לא אחרת מאשר רות המואביה לחותנת [כן פעם היחסים בין הכלה ובין החותנת היו אחרים…] נעמי.
מה יש בו באותו משפט אשר שבה את ליבם של כותבי טקסטים, מפיקי חתונות או במאים מהוליווד?
דומה שמה שעומד ביסוד המשפט האלמותי הזה עמד גם בבסיס ההחלטה להכניס את מגילת רות לספר התנ"ך.
כבר חז"ל שאלו את השאלה – מדוע נכנסה מגילת רות לספר התנ"ך הקדוש? הרי אין בה מצוות, אין בה גילוי מיוחד של אלוקים ? מהו המיוחד במגילה שהפך אותה לטקסט מקודש?
התשובה טמונה במילה אחת - חסד.
הגדרה במילון אבן שושן: "טובה מרובה , מעשה צדקה, מעשה אהבה ונדיבות לב יחס לפנים משורת הדין" אולם דומה שלפנינו מעשה חסד אף גדול הרבה יותר. רות המואביה ביתו של מלך מואב חוזרת עם חמותה לארץ יהודה לאחר מות בעלה. איזה עתיד מחכה לה בארץ ? היא אלמנה, ללא ילדים, לא יהודיה ובמצב כלכלי על הפנים. נעמי חמותה מפצירה בה לחזור לארצה אל בית אביה אולם רות בניגוד לגיסתה אשר מפנה עורף וחוזרת לארצה מסרבת.
דבריה של רות לחמותה נעמי פוצעים את הלב ומצליחים לרגש גם ממרחק של 3000 שנה. "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך אמי ואלוקיך אלוקי,באשר תמותי אמות ושם אקבר , כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך…"[רות א'].
רות מקריבה את עתידה, את שאיפותיה, רצונותיה לטובת החותנת הזקנה שלה. רות בוחרת לקשור את גורלה יחד עם גורלה של נעמי ויחד עם גורלו של עם ישראל כולו.
יש במעשה אמיץ חשיבה על הזולת ולא על האני, התחשבות באחר ולא בעצמי, הליכה על סף ההקרבה העצמית למען האדם שאני אוהב.
רות במעשיה הציבה לנו רף עליון קשה להשגה, משוכה גבוהה כמעט בילתי ניתנת למעבר. אולם אלו דרכם של סיפורי התנ"ך להציב את היעד להתוות את הדרך להאיר את הכיוון בחשכת החיים.
סיפורה המופתי של רות מלמד אותנו בני הזוג להיכן לשאוף וכיצד ראוי היה שננהג.
כל אחד מאיתנו ראוי היה שיבטל את רצונותיו מפני רצונות בן הזוג. כל אחד מאיתנו ראוי היה שישאף כי לאחר יהיה טוב לעיתים גם על חשבון הנוחות הפרטית. רק נתינה בעוצמה כזו יכולה לבנות זוגיות איתנה. כל זוגיות כל חיים משותפים מבוססים על נתינה. כאשר זו הדרך , זו המגמה אז גם כאשר מקבלים הדבר הופך למשהו אחר משהו הדדי שכיף לתת וכיף לקבל.
נכון הדבר לא קל, לא פשוט לוותר למען האחר אולם רות במעשיה הראתה לנו כי הדבר אפשרי.
מה היה שכרה של רות? על פי התנ"ך זכתה רות ויצא ממנה דוד המלך אשר הנהיג את עם ישראל באחת מתקופותיו היפות ביותר.
מלך ישראל ראוי שיינק כבר מחלב אימו את נושא החינוך והויתור, מלך ומנהיג חייב לחשוב קודם כל על טובת עמו ורק אח"כ על טובתו האישית. כך היה דוד המלך כך הייתה רות המואביה.
מאז ועד היום בכל חג שבועות אנו שבים ונזכרים בעשיית חסד מופתית זו, עשיית חסד של אמת אשר זכתה להירשם על דפיו הקדושים של התנ"ך.
לנו לא נותר אלא לקוות כי אותו משפט בו פתחנו "עד שהמות יפריד ביננו…” יצליח לחבר בין האוהבים באהבת חסד של אמת.
חג שמח
