החיפזון לא תמיד מן השטן

לחג הפסח המתקרב ובא משמעויות רבות , ניתן לראות זאת כבר על פי שמותיו הרבים של החג: חג הפסח- זיכרון הסטורי ליציאת מצרים, חג החרות - חג חברתי  חג האביב - חג חקלאי ועוד.

חמץ ומצה  - כידוע בפסח ישנו איסור על אכילת חמץ ומצווה על אכילת מצה. ההבדל בין חמץ ומצה הוא הבדל של שניות. לאחר 18 דקות הבצק הופך מבצק כשר לאפיית מצה לחמץ אותו יש לשרוף ולהשמיד.

יציאת מצרים - גם יציאת מצרים הייתה בחיפזון. על פי חז"ל היה הכרח למהר כיון שלו היו בני ישראל נשארים עוד רגע אחד במצרים לא היו נגאלים. דרגתם הרוחנית הייתה כה נמוכה עד כי קשה היה להבדיל בינם ובין המצרים, החיפזון הוא זה אשר הציל את בני ישראל מהישארות במצרים.

מהו המסר אם כן של חג הפסח ? מה אנו כזוג כמשפחה כחברים יכולים ללמוד ממסר זה של חיפזון, של דיוק, של עמידה קפדנית בזמנים ?

דומני כי התשובה טמונה בשיר השירים, מגילה עתיקה מהתנ"ך אותה קוראים בבית הכנסת דווקא בחג הפסח.

שיר השירים שיר האהבה העתיק מהתנ"ך הוא משל ליחסי עם ישראל [הנערה] עם האל [הדוד]. שיר השירים מתאר געגועים של הנערה המשתוקקת להתאחד עם דודה בטבע הפורח והמשכר. נקודה אחת בולטת בשיר השירים היא נקודת ההחמצה.

בעודה על משכבה שומעת הנערה את קולו של הדוד "אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה..." הדוד דופק על הדלת ומבקש כי הנערה תיפתח וכי תקבלהו אל חדר השינה. הוא עומד בחוץ, רטוב מטל ומאויר הלילה הקר. ידיו נוקשות על הדלת ומתחננות שתיפתח.

לרגע הזה חיכתה הנערה , לרגע הזה התפללה וייחלה. אולם דווקא בשעה זו היא מלאה עצלות וחשבונות קטנוניים "פשטתי כותנתי איככה אלבשנה רחצתי רגלי איככה אטנפם..." קשה עכשיו לקום, לצאת מן השמיכה החמה, לאחר מקלחת ולבישת הכותנת. ברור שהיא רוצה להיפגש עם הדוד אולם היא מתמהמהת.

התוצאה היא : "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר ...ביקשתיו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני..."

השתהות של שניות, התמהמהות של רגע, והאהבה חלפה עברה לה. הנערה הפסידה את כל עולמה וניפצה ברגע אחד של עצלות את חלומה.

דומה כי כל זוג וכל משפחה מכירים את התופעה. השני מבקש טובה, מחכה לעזרה מצפה כי יקבל את תשומת הלב בנקודת הזמן אותה הוא צריך אולם עצלות ממלאת אותנו, ואנו לא נחפזים למלא את רצון השני, ואז קיימת תחושת ההחמצה לשני הצדדים. כאשר אנו עדין בקשר חברי אנו  ממהרים לרצות האחד את השני, לא נותנים לאחר לחכות עושים הכל במהירות שיא. אבל עם הזמן עת צבעי האהבה מתחילים לדהות, כאשר הקשר הרגשי איננו חזק כפי שהיה, מתחילה העצלות, השהייה, ההמתנה. שוב אנו לא קופצים כאשר בת הזוג מבקשת, אנו מוצאים תירוצים למכביר מדוע ואיך לדחות את הבקשה למועד מאוחר יותר.    

חג הפסח מלמד אותנו בכל שנה מחדש. יש ערך לדיוק לנכונות לעמוד בזמנים. תשומת הלב חשובה מאוד ויותר מכך חשוב לעשות את הדברים במהירות. הדבר מראה על אכפתיות, על אהבה, על יחס אוהב גם לאחר זמן.

בכל שנה כאשר אנו אוכלים מצות כדאי לנו להיזכר כי ההבדל בין חמץ ומצה הוא הבדל של שניות ספורות ובהקשר זה " יש המאבד עולמו ברגע אחד..." ואנו נשתדל לעמוד בחלקו הראשון של המשפט : יש הקונה עולמו ברגע אחד".   

חג כשר ושמח