המשמעות שמאחורי

בכל ההכנות לחתונה, קל להיסחף לאיך ייראה הקנקן, ופחות לתת את הדעת על מה שיש בו. שני זוגות שהעניקו לחתונתם משמעות עמוקה יותר בעזרת חוברת המסבירה על מהות הטקס בעיניהם, מספרים על הרעיון

האורחים שבאו בשערי הגן לחתונה של אילה ונדב, הניחו את המתנות בתיבה או בכספת, אך ידיהם לא נשארו ריקות לזמן רב. דייל שניצב בכניסה כיבד אותם בגביע שמפניה, ודיילת הגישה להם חוברת לבנה. בני המשפחה והחברים הקרובים של בני הזוג קיבלו את החוברת בהתרגשות, שכן ידעו במה מדובר. האורחים התקדמו בשביל הכניסה כשבידם האחת כוס שמפניה צוננת, ובידם השנייה החוברת. אחרי כמה לגימות מהמשקה החגיגי יכלו האורחים להניח את הכוס על הבר, ולהתפנות לקריאה בחוברת המסקרנת, שעל כריכתה התנוסס טקסט של ש"י עגנון.
אילה ונדב הם אנשים של המילה הכתובה. החוברת שהכינו לכבוד החתונה, המכונה בפיהם "מזכרת מחגיגת הנישואין", היתה עבורם הזדמנות להביע את עצמם במילים באירוע המשמח, וליצור מזכרת המסמלת עבורם את מהות החתונה יותר מכל.

משתפים את האורחים
איך עלה הרעיון להפיק חוברת כזו?
אילה: "הרעיון עלה בעקבות המנהג לחלק סידור או ספר תפילות כמזכרת שימושית מהחתונה. ראיתי חוברת מהודרת שערכו לרגל חתונה של זוג חרדי, וזה מצא חן בעיניי. החלטנו לשאול את הרעיון וליצור גרסה אישית שלו".
כיצד בניתם את החוברת שלכם?
"החוברת מורכבת משני חלקים: החלק הראשון מכיל את הטקס שלנו ואת הכתובה. הטקס שלנו שונה מהטקס המסורתי, וכתבנו אותו ואת הכתובה לאחר לימוד מעמיק של הטקס המסורתי.
"רצינו להכליל בחוברת את הטקס השונה שיצרנו מכמה סיבות: האחת, כדי לאפשר לאורחים להשתתף בטקס ולעקוב אחריו. מכיוון שזה לא הטקס הסטנדרטי שרובנו מכירים, השתתפות האורחים היתה חשובה לנו. הסיבה השנייה היתה עניין של תיעוד היסטורי עבורנו. אם לא היינו מכלילים את הטקס הייחודי שכתבנו, סביר להניח שלא היינו שומרים את ה'צטעלע' שעליו כתבנו אותו.
"הסיבה השלישית היא שכאשר עיצבנו את הטקס, גילינו שיש צמא לטקסים יהודיים-חילוניים, ושאנשים רבים עוסקים בתחום ומסייעים לזוגות להכין טקס אחר. בגלל שלא מצאנו טקס מוכן שמצא חן בעיניינו, הכללנו את הטקס בחוברת. אנחנו בטוחים שהיא תוכל לסייע לזוגות אחרים.     
"החלק השני מכיל טקסטים שבחרנו וטקסטים שבני משפחה וחברים שלחו לנו. כמה חודשים לפני החתונה, ביקשנו מבני משפחה ומחברים לכתוב או לבחור טקסט אותו הם מקדישים לנו לכבוד החתונה. לא הגבלנו ולא פסלנו אף קטע. עיקר העבודה שלנו היה עבודת עריכה, כדי ליצור חוברת הרמונית.

"הטקסטים משקפים את הטעמים האישיים של כולנו וכוללים מדרשים, שירים, קטעים מספרים עדכניים וגם הקדשה אישית. קשת הכותבים המצוטטים בחוברת רחבה: סמי ברדוגו, אסתר ראב, בוב דילן, ש"י עגנון, חזי לסקלי, מכתב מאליהו, קטעים מפרקי אבות, מולייר, מרק טווין ועוד. ניסינו לחבר את הטקסטים אחד לשני מבחינת הנושאים ומבחינת הזמנים. הטקסטים הראשונים המופיעים אחרי הטקס הם טקסט שמדבר על אירוסין מתוך 'טום סויר', וטקסט על החוויה של אורחים שהולכים לחתונה מתוך ספר של סמי ברדוגו".
איך היתה ההיענות של האנשים שפניתם אליהם לבחור טקסט לחוברת?
"כולם מאוד שמחו להיענות לבקשה. חלק קצת חששו ורצו שנכוון אותם ונגיד להם מה אנחנו רוצים, אבל לא עשינו זאת. היה קושי באיסוף של הטקסטים במועד שקבענו, כמו תמיד היו מאחרים והיו מי ששינו את דעתם.
"בהתחלה חשבנו שזו תהיה חוברת מאוד קטנה והתחלנו לבקש טקסטים ממעט מאוד אנשים, ואז השמועה עשתה כנפיים ובניגוד להזמנות לחתונה, שם ההורים לא התערבו ולא ניסו להרחיב את הרשימה, היה ביקוש להיכלל בחוברת ונרשמה הרחבה של המשתתפים".

התהליך המרגש באמת
מה הרווחתם מהכנת החוברת?
"החוברת היתה חלק מהותי מהתהליך לקראת החתונה. כיוון שהיה לנו טקס שונה, הכללת נוסח הטקס בחוברת אפשרה לאורחים לעקוב אחריו. שנית, הכנת החוברת עירבה את מעגל המשפחה והחברים בטקס החתונה שלנו ונתנה להם הזדמנות להיות חלק מהאירוע.
"יש לנו מזכרת לדורות מהדבר המהותי ביותר בחתונה. לא, לא הזיקוקים בחופה... שלא היו, אלא ההחלטה להתחתן והמשמעות שלה. ההכנות של החוברת היו מאוד מרגשות והתרגשתי לראות את החוברת מוכנה הרבה יותר משריגשה אותי שמלת הכלה, למשל, שהיתה קצת תחפושת מלכת אסתר בעיניי ולא ביטוי ממש אותנטי לרגשותיי".
מבחינה טכנית, איך הפקתם את החוברת?
"הדפסנו את החוברת בבית דפוס רגיל, שעושה הזמנות לחתונה. זה היה מאוד נחמד ונוח, ולא יקר מדי. בחרנו נייר לדפים הפנימיים, בחרנו נייר עבה ומהודר לכריכה. לא היה לנו צורך בגרפיקאי מקצועי. הכנו את הקובץ בפורמט word עם פונט מיוחד, ובית הדפוס הסביר לנו איך לשלוח אליהם את הקובץ באי-מייל. הם הדפיסו לנו טיוטה וחתכו אותה בדיוק כמו שתהיה החוברת, ורק אחרי שאישרנו אותה, בפעם השלישית, הדפיסו".
מה היתה תגובת האורחים לחוברת?
"החוברת זכתה לדי הרבה תגובות. ראשית, כל האורחים שנכנסו לחתונה קיבלו את החוברת עם כוס שמפניה, וזה כבר נתן הרגשה קצת אחרת לאירוע. התמונות מהחתונה גילו לנו שבמהלך הטקס רוב האורחים עמדו והחזיקו את החוברת פתוחה והיו שותפים לטקס. זוג חברים שאל אם מותר לו להשתמש בטקסט שכתבנו על שער החוברת שלנו (ציטוט מעגנון) על ההזמנה שלהם. קיבלנו בקשות ממכרים לקבל עותק, וחברים שלנו יצרו חוברת ייחודית משלהם לאור הרעיון של החוברת שלנו".

נזהרנו לא להיות קיטשיים
אם במקרה נמניתם על 800 האורחים בחתונתם של צביקה וליאת, דעו כי רק מוסכמות חברתיות הן אלה שהכתיבו לבני הזוג לכבד אתכם בסעודה ובריקודים לאחר החופה. מבחינתם, החופה היתה שיאו ומטרתו של הערב, ואחריה יכל האירוע להסתיים. כיוון שהחופה היתה כה חשובה לבני הזוג, וארכה שעה (!), מצאו ליאת וצביקה דרך לחבר את האורחים למתרחש בחופה, ולעניין אותם בטקס.
"אנחנו זוג מעורב, והיתה לנו חתונה מאוד גדולה, עם מגוון אוכלוסיות: מחרדים ועד חילונים, טוניסאים ואשכנזים, משפחות גדולות וחברים, חתונה שאיחדה המון זרמים", הם מספרים. "הבנו שאם לא ניצור חיבור של האנשים לטקס, החופה לא תהיה משמעותית.
"החלטנו לבנות טקסט שישתף את האורחים בטקס ויחבר אותם למה שקורה. הטקס היה הלכתי לחלוטין, עם תוספות לגיטימיות. היה חשוב לנו שהקהל שלא מכיר את הטקס יוכל לעקוב אחריו. מול החופה היו מעל 400 כיסאות, כדי שאנשים יישבו וישתתפו בטקס. על כל כיסא היתה חוברת שנקראת 'החופה'. הקדשנו את החוברת לאבא של ליאת שנפטר לפני שנה".
אילו טקסטים נכללו בחוברת?
"בחוברת מופיע הטקסט של השיר איתו עלינו לחופה, וכל סדר החופה ההלכתית. הטקס מוצג בצורה ברורה וידידותית, כך שהקהל ידע מתי לענות 'אמן' ומתי להתלוות לשירה. יש גם תוספת של ברכה שמינית של הרב עמרם גאון מסידור עתיק, המברכת את הקהל.
"מעבר לטקס, החלק המרכזי בחוברת הוא כתיבה שלנו בכתב ידינו שליוותה את הטקסט. היינו מאוד מתוסכלים כי לא ידענו איך בדיוק תראה החוברת, ומה ייתן לה את האופי האישי. בנסיעה ארוכה חשבנו איך לפתור את זה, והגענו לרעיון של כתב יד. כל אחד מאיתנו כתב בכתב ידו את מה שהיה חשוב לו להגיד. כתבנו מה אנחנו הולכים לעשות בכל שלב, הסברנו למשל למה לא היינו יחד בקבלת הפנים. הכתיבה היתה הדבר האחרון שעשינו לפני שנפרדנו לשבוע ימים לפני החתונה".
מה הקו שהנחה אתכם בעריכת החוברת?
"רצינו חוברת מינימליסטית שמטרתה לשמש תוכניה לאירוע, מסגרת למי שרוצה לעקוב אחרי הטקס. התלבטנו לגבי הרבה טקסטים, פסוקים ומכתמים מוכרים על אהבה, ובסוף נמנענו מהם. נזהרנו לא להיות קיטשיים, הרי אין לזה גבול. נזהרנו גם שזה לא יהפוך להיות חוברת דידקטית. רצינו ללמוד מהי חופה בשבילנו ולא  לחנך את האורחים".
אילו תגובות קיבלתם מהאורחים?
"מאוד נלהבות. אספנו את מה שנשאר לגניזה, וראינו שרוב החוברות נלקחו. למרות שהחופה היתה ארוכה, היה שקט. אמרו לנו שמזמן לא שמעו שקט כזה. אחד המוזמנים אמר לנו: 'זו הפעם הראשונה שהבנתי מה זה שבע ברכות'. אנשים סיפרו לנו שחזרו הביתה מהחתונה שלנו, העירו את בני הזוג והילדים והסבירו להם מהי מהות הטקס.
"מי שהכירו את הטקס התחברו לקטעים הנוספים, כמו הברכה השמינית. הפידבק על החתונה שלנו לא היה 'איזה שמח היה', אלא 'איזו חופה משמעותית'. הרבה אנשים אמרו: 'חבל שלא עשינו כמוכם'. הבנו שאנחנו עושים טקס לאנשים. יש חברים שביקשו אחר כך חומרים. היינו בחתונה שבני הזוג דיברו בחופה אחד לשני. יש לנו הרבה חברים חילונים שעסוקים יותר בהכנות לחתונה ובמשמעותה".