דף הבית  ›  הטקס  ›  טקסי חתונה מסוג אחר
כתבות לפי נושאים
מקום לחגוג
קייטרינג ובר
מארגנים חתונה
בית יהודי
הטקס
הכלה
טיפוח וכושר
החתן
מוזיקה
צילום
יחסים
אהבה מחושבת
מסביב לחתונה
מסיבת רווקות
סיפורי חתונה
ירח דבש בחו"ל
הבלוגיה
gays wed
חתונה ירוקה
המדריך לחתונה
twitter   הדפס שלח לחבר
הוסף למועדפים שלי
הדפס
שלח לחבר
Share facebook
twitter

טקסי חתונה מסוג אחר

על חתונות בעולם

מאת מאת שלמה כרמל, מעוז דור "עולם אחר"   26.10.08   מתוך כתבות:  הטקס

שבט ההאמר השוכן בגבול אתיופיה-קניה משלב בטקסי החתונה הצלפות, שפשוף צמידי מתכת, ונעילת קולר כבד על צווארה של הכלה * בהודו, להקת רקדנים מקומית רוקדת מול הכלה עד ליציאת אל מתוך גוף הרקדן 
 
  
אנשי ההאמר חיים באחד מהאזורים המרוחקים והקשים ביותר לגישה באתיופיה. אנתרופולוגים בריטיים פגשו בהם בפעם הראשונה ב-1970. טריטוריית ההאמר תחומה בגבולות גיאוגרפיים ששומרים אותם מבודדים יחסית. בעבר הם נדדו והתמקמו בדרום אתיופיה.
בני השבט מתפרנסים מרעיית צאן ובקר. לפני כ-150 שנה הם נטשו את מקל הנדודים ועברו ליישובי קבע המתבססים על חקלאות עתיקה. אמונתם אנימיסטית, הם מאמינים בקיומה של נשמה בסלעים, בעצים וכו'. ההאמר חיים בכפרים קטנים שבהם מספר משפחות קרובות. בקתות הקש מאורגנות במעגל סביב רפת קטנה.. 

יופיין של נשות ההאמר מעורר השתאות. הן נמוכות יחסית, עדינות ומלאות חינניות. חיוכן השובה חושף שיניים לבנות בין שתי גומות של חן, עיניהן גדולות שחורות וצוחקות והן לא מפסיקות לשיר. בנות השבט עוטות עור פרה מעוצב על פלג גופן התחתון המעוטר בטבעות מתכת, חרוזים צבעוניים ובצדפות שמקורן בימת מלח סמוכה (ימת סטפני), שיבשה לפני מאות אלפי שנים. סביב צווארן כרוך סינר העשוי עור עיזים ומהווה, אצל הצעירות שבהן, יותר קישוט מתריס מפריט לבוש מסתיר. לא קלים חייה של בת ההאמר. ישנם מספר שלבים מכאיבים שיש בחייה לעבור בדרכה לאישה בוגרת. טקסים שאם תעז הנערה להתחמק או לסרב לבצעם, תנודה וסיכוייה להעמיד צאצאים יגוזו.

מילה מכאיבה ללא הגה
עד מועד קבלת המחזור החודשי תתמקד בת ההאמר בגידול הילדים הקטנים ממנה, באיסוף כוורות הדבש, בטחינת גרגירי התירס ליצירת הקמח ובמלאכות נוספות. עם קבלת המחזור הראשון, עוברת הנערה טקס מילה על ידי אישה בכפר, שזהו תפקידה. במהלכו, למרות הכאב הפיזי העצום, אסור לה להשמיע הגה, שמשמעותו עלבון עז למשפחתה והקטנת סיכוייה לשידוך טוב. הטקס עדיין מתקיים בקרב קבוצות שונות באפריקה, כחלק ממסורת עתיקה של הכנת הנערה לבעלה המיועד. לאחר תקופת ההחלמה וההתאוששות, עונדת הנערה על מצחה רצועת חרוזים בצבעי כחול-לבן, שמעידה על מועמדותה לחתונה. כעבור שנתיים-שלוש יסגרו הסכמים כלכליים בין המשפחות המתמזגות, הכוללים את גודל הנדוניה (בקר וצאן) ותנאי התשלום (במזומן או באשראי) ואז תבוא הנערה בברית הנישואין עם בחיר ליבו של אביה. 

בצלקת זו את מקודשת לי
טקס החתונה, מכאיב לא פחות. בבוקר החתונה מכין כל אחד מהלוחמים ("מורן") מבני משפחתה המורחבת של הנערה מקל אלסטי מחודד שישמשו להצליף בגבה. כל מורן מכה בתורו פעם אחת בלבד, ואמה מסיימת את הטקס המקורי במריחת אפר על הפצעים המדממים ליצירת צלקת נאה יותר. על פי אמונת בני השבט, ככל שמספר הצלקות על גבה גדול יותר כך מעמדה המשפחתי גבוה ונחשב. 

לטקס החתונה מתקבצים כל בני המשפחה המורחבת וכן השכנים מהסביבה להילולה גדולה הכוללת שחיטה של בקר רב ובעקבותיה סעודה הנמשך יומיים-שלושה, תלוי בנדיבותו של אבי הנערה. בחגיגות מוגשים גם דבש בשביל הסוכר, ובירה מקומית. הטקס כולו מלווה בשירה אדירה, במגוון קולות והרמוניות, החוברים לסימפוניה מושלמת עם צלילי שפשוף צמידי המתכת ורקיעות הרגליים.
בסיום הטקס נוסף האלמנט האחרון הקושר את הנערה לבחיר ליבה לכל חייה – הקולר. במידה וזו אשתו הראשונה של הגבר המיועד, ישנה בליטת מתכת משוננת בקדמת הקולר המונח על צווארה דרך קבע, וזאת כדי להבדילה מהשאר ולהעניק לה את הכבוד והמעמד הראויים כבחירת לבו הראשונה. לנשים הנוספות שתצטרפנה בהמשך (4-2) יהיה זה קולר טבעתי פשוט. את הקולר הכבד, כמו גם הצלקות הגסות על גבה "תענוד" האישה עד סוף ימיה והם יהוו עבורה סמלי מעמד וביטחון כלכלי. הנשים הנשואות מאריכות את שערן עד הכתפיים ועושות האחת לשנייה מעין ראסטות דקות הנמשחות באוכרה, שהיא ערבוב של אבקת אבן חול אדומה, העשירה בתחמוצות ברזל שמעניקה לה את צבעה האדמדם ושומן בקר. נשות ההאמר מורחות משחה זו על גופן ותפקידה להגן על עורן מפני נזקי השמש ולהפוך אותן צבעוניות יותר, מבריקות יותר ונחשקות יותר, כל זה כאשר החתן המיועד הינו אטרקטיבי וקיימת תחרות בין נשים שונות עליו.
 
חתונת טראנס בהודו
מנהג הטייהאם הוא אחד מהמנהגים המיוחדים ביותר באזור דרום הודו שמתקיים בעיקר בחתונות מקומיות. הטייהאם הוא טקס דתי-שבטי שבו מופיעה להקת רקדנים שקיבלו את יכולת הריקוד בירושה במנהג העובר מדור לדור. בני הלהקה המגובים במתופפים באים להופעתם מחופשים לאלי דת ההינדו. בעבר היו בני הלהקה מתחפשים לאלים פאגאנים שבטיים אך השפעות דת ההינדו שינו את המנהג לאורך השנים.
התחפושת של הלהקה מורכבת כשפניהם מאופרים בכבדות בצבעים עזים על גווני הכתום, אדום, ירוק ושחור המופקים מקונכיות של חלזונות ושורשים של צמחים מקומיים המעורבבים עם אפר מדורות קדושות. התלבושות עשויות משמלות וחצאיות מנופחות מעוטרות חרוזים בצבעי אדום, זהב, צהוב וכתום. את צווארם מכסים צעיפים צבעוניים ועל ראשם מונח מגבעת ענקית גבוהה מאוד עטורת זהב. 
הצבעים האלה משקפים את צבע האל שבו הם מאמינים. התחפושת מייצגת את רצינותם ודבקותם הדתית שבאמצעות לבוש דומה לו והריקוד המיוחד והמתמסר, האל יזהה אותם ואת כוונתם הטהורה.
עם הגיעם לחתונה, מתחילים בני הלהקה לבצע ריקוד פולחני דתי עד שהם נכנסים לטראנס שבו, על פי הפולחן, דבקה בהם דמות האל ונגלית באמצעותם. הריקוד נמשך מהשקיעה עד כלות הנשמה, אז יוצא האל מגופם והרקדן נותר באפיסת כוחות.
בני הלהקה באים לחתונה ומהווים את אטרקציה המרכזית בה. אחד מרגעי השיא בחתונה הוא כשהלהקה מופיעה רק בפני הכלה, ובמהלך טקס הריקוד יוצא האל מגוף הרקדנים ומברך את הכלה לחיים טובים ומאושרים.
 

הכתבה באדיבות עולם אחר
 

twitter   הדפס שלח לחבר
הוסף למועדפים שלי
הדפס
שלח לחבר
Share facebook
twitter
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
סגור
הוספת תגובה
שם
דוא"ל
הציגו את כתובת הדוא"ל
כותרת
תוכן
בלחיצה על "שלח" הנני מאשר שאינני שולח כל תגובה המפרה את תנאי השימוש בפורטל מתחתנים ברשת.
שלח