תקליטנים שרואיינו לכתבה הזאת הפתיעו אותי: לדבריהם, כמעט מחצית מהזוגות שנפגשים איתם לקראת החתונה מפגינים העדפות מוזיקליות ברורות. עם זאת, תומר ורד מ-Freemusic מציין, שמתוך הזוגות שמציגים את עצמם כמבינים, בערך חצי מבינים באמת במוזיקה. לדבריו, האתגר הגדול ביותר שמציבים בפני התקליטן זוגות עם העדפות מוזיקליות ברורות הוא קונפליקט עם הקהל. כאשר זוגות מתעקשים על הבחירות שלהם ולא מוכנים להתפשר, עולה השאלה אם לסגנון שהם אוהבים מתחבר גם הקהל. לא תמיד הטעמים נפגשים ולפעמים יש הפתעות.
.jpg "צילום: ספי מגריזו")
כשהטעמים מתנגשים
תקליטן שנתקל בזוג דעתני מוזיקלית, צריך להזכיר לו שהמטרה המשותפת היא להביא את האורחים לרחבת הריקודים יותר מאשר להפגין טעים אנין וייחודי. תומר: "אנשים שמשתוללים עם ליידי גאגא ופופ, פחות יתלהבו מרוק. מי שאוהב האבי מטאל, למה שישמע בריטני ספירס? יש כאלה שאוהבים הכל ואין להם בעיה עם סטיגמות. הרוב פתוחים, אבל לא אוהבים את הדברים הקיצוניים. הסגנונות שנדיר לשמוע על רחבת הריקודים בחתונות הם היפ הופ כבד, טכנו ורוק כבד".
אז מה אתה עושה עם זוגות שמתעקשים דווקא על הסגנונות האלה או על קטעים מיוחדים שרק מעטים מכירים?
"בדרך כלל אני מבסס עם הזוג הסכמה על 'תוכנית ב'': 'אני איתכם עם הפנטזיה, אבל בואו לא נהיה טיפשים'. היו בני זוג שהכריזו שהקהל שלהם לא אוהב מזרחית והם לא רוצים לנגן ממנה בכלל בחתונה שלהם. עד שדווקא החבר'ה הקיבוצניקים שלהם הגיעו אלייי והודיעו לי: 'אם לא תשים מזרחית, לא נרקוד!'. החתן והכלה פשוט לא הכירו את הטעם של החברים שלהם, ומשנתנו אור ירוק, הצלילים המסולסלים נשמעו והרחבה התחילה להתמלא.
"עוד דוגמה לכלה שמאוד התפלצנה, וטענה שכל החברים שלה כמוה, אמנים, ולא הסכימה להתפשר: היא רצתה הרבה מוזיקה מיוחדת משנות ה-90'. אבל זה לא עבד. לקהל היה טעם הפוך משלה, אנשים לא זזו. רק בסוף החתונה היא הבינה את הטעות - היא לא שיקפה את הטעם של הקהל שלה. זה קצת לירות לעצמך ברגל. אין בעיה להתפלצן, אבל אז כדאי שגם הקהל יהיה פלצני. כל מה שאין בו אנרגיות, לא עובד. כל מה שאנרגטי יכול להתאים. הקהל הישראלי לא טיפש, אנשים לרוב יודעים מה הם רוצים, והם אוהבים דברים מגניבים. אנשים רוצים שהדי.ג'יי יאתגר אותם והם רוצים להרגיש במסיבה טובה".
גם לקובי סקה, לשעבר איש סצנת המועדונים והיום תקליטן בתטה - עושים מוזיקה, יש דוגמאות לעקשנות לא משתלמת: "זוג גותי, שניהם ממשפחות ממוצא תימני, הודיעו שבשבילם המיינסטרים זה סמנתה פוקס ודפש מוד, ואחרי זה הם רוצים לשמוע את המוזיקה 'שלהם', בלי ישראלי בכלל. האמא, שרצתה להרקיד גם את האורחים שלה, ביקשה להשמיע קצת עפרה חזה ויזהר כהן, אבל הכלה הטילה וטו מוחלט. כך יצא שהאורחים המבוגרים פשוט לא רקדו בחתונה".
באים עם הטעם מהבית
אך אל תסיקו מהדוגמאות הללו שאי-אפשר לבחור בקו מוזיקלי מובחן. זה יכול לעבוד נפלא, בעיקר כאשר טעמו המוזיקלי של הקהל תואם לשלכם. לתקליטנים שלנו יש לא מעט סיפורים כאלה, ונראה שגם הם אישית יותר נהנים לנגן את הסגנונות הייחודיים, כשזה מתאים לכולם כמובן.
"היה לי זוג שביקש להימנע לגמרי מלהיטים והכין רשימה של 100 שירים", מספר תומר. "זאת היתה חתונה עם 170 איש, באמצע השבוע, ואנשים נשארו לרקוד עד 01:30 בלילה, סימן שהבחירה עבדה טוב. אני חושב שבגלל שהמדינה רוויה בחתונות, לאנשים נמאס. כמה אפשר לשמוע ג'יפסי קינגס ושירים שדי.ג'יים חורשים עליהם? הקהל הבין שזה סיפור שונה וזרם איתו. לא נכנסנו לדברים קיצוניים, אלא לדברים שאולי הרבה זמן לא שמעו ומתחברים בצורה נכונה במיקסים, ככה שאתה נכנס לקצב ולגרוב ברצף".
תומר מציין שאנשים היום פתוחים מאוד למוזיקה, ובזכות האינטרנט חשופים לסגנונות נוספים מעבר למה שמושמע בגלגל"צ: "כיף לקבל דברים שהם לאו דווקא מיינסטרים מובהק. זה תמיד גישוש - עד כמה אתה יכול להיות יצירתי ומגניב. באותה חתונה נטולת להיטים הושמעו קטעים כמו 'Superstition' של סטיבי וונדר ו-'Psycho Killer' של Talking Heads. היה רוק, פאנקי והיפ הופ, פשוט לא מהסוג הנדוש. יש תבנית מסוימת של חתונות שבהן הדברים מאוד מוכרים לקהל, אך יש 'סופר די.ג'ייז' שיודעים מתי אפשר לא ללכת על בטוח. אלה די.ג'ייז מנוסים שמכירים את המסגרת, וגם יודעים מתי לשבור אותה".
תומר נותן דוגמה נוספת לחתונה ייחודית ומוצלחת מבחינה מוזיקלית שהתקיימה בשישי בצהריים. הזוג היה מוכן לקבל להיטים, אבל משעה מסוימת התנגנו רק רוק ומוזיקה אלטרנטיבית. "מגניב היה לראות שהקהל היה ממש כמוהם. אדם מבחוץ לא היה חושב בכלל שזאת חתונה, בגלל המוזיקה: דיסטורשנים, גיטרות, רייג' אגינסט דה מאשין, 'ליתיום' של נירוונה, פיית' נו מור - עדיין דברים שאפשר לרקוד איתם ולהתפרע. חתונות כאלה הן בונוס לתקליטן, כי הן המקום שבו הוא באמת יכול להראות לקהל מה הוא יודע לעשות".
גם קובי פוגש זוגות שלא מסתפקים ב-"Long Train Running" של ה-Dobbie Brothers או ב"מקודשת" של שרית חדד. הוא מספר על חתונה שבה תיקלט לאחרונה של כלה ישראלית וחתן דרום אפריקאי. בפגישת ההכנה השניים ידעו בדיוק מה הם רוצים: מטאל גותי ורוק אלטרנטיבי. הכי קרוב למיינסטרים עבורם היו לינקין פארק ומטאליקה. בקבלת הפנים, האורחים המופתעים בחלקם שמעו רוק קלאסי ורוק מתקדם, אבל רגוע: פרל ג'אם, רדיוהד, Archive, נירוונה ופינק פלויד. הכניסה המקורית חופה התרחשה לצלילי קטע ממשחק מחשב שנקרא I" am the One". לכבוד שבירת הכוס נוגן שיר ילדים אנגלי בגרסת פאנק. בקטע הסלואו רקדו לצלילי "Eden" של הוברפוניק, ואחר כך לגרסה שעשו בתטה ל-"Enjoy the Silence" של דפש מוד. השיא היה כשהחברים של החתן, חבורה של שחקני רוגבי גדולי גוף, עצרו את המוזיקה ושרו לחתן שיר משלהם. "חלק מהדודים היו בשוק", מספר קובי בחיוך. החתונה הזאת היא דוגמה קלאסית למקומות שבהם הזוג יכול לבטא את טעמו האישי במוזיקה, ועדיין לגרום גם לאורחים השמרנים יותר לפזז על הרחבה.
עוד בקשות מקוריות שקובי נתקל בהן כללו האבי מטאל, דראם אנד בייס, אפטר של רגאיי, אייטיז גותי ואינדסטריאל. אם זה נשמע לכם כמו סינית, כנראה זאת הכוונה: לא להישמע כמו "עוד חתונה".
"חתונות נוספות עם פסקול לא שגרתי הן של זוגות בריטיים שבאים להתחתן בישראל", ממשיך קובי. "החתונות האלה שונות מהישראליות בכך שבהן הכל קורה בדיוק בזמן, אפילו החופה, ובכך שההעדפות המוזיקליות מבטאות את מסורת הרוק'נרול והפופ שעליה גדלים הבריטים. אצלם שומעים רולינג סטונס, ביטלס, גראז', דראם אנד בייס, גרסאות של היפ הופ, ובנוסף, יש גם נאומים.
"הם באים עם רשימות מטורפות של מוזיקה עם המון Fאנק של שנות ה-70'. אם מייקל ג'קסון בחתונה ישראלית זה 'בילי ג'ין', אצלם ישמעו את הג'קסון פייב עם 'ABC'. המבוגרים זורמים יותר, אולי בגלל שהם בחופשה. מהמזרחית הם מכירים רק את 'בלבלי אותו' ו'אתה תותח'".
קובי מספר על חתונה שבה ביקשו בני הזוג במפורש "ואלס אנגלי ולא ואלס וינאי!": "כשמישהו בא עם דרישה כל כך ברורה, אין ספק שהוא יודע על מה הוא מדבר וסביר שהאורחים יכירו את המוזיקה וירקדו. באירוע אחר, כל המשפחה היתה בעניין של טנגו ארגנטינאי ואפילו באו עם כובעים ותלבושות בסגנון. גם אז, כמובן, הרחבה שקקה חיים".
עוד חתונה יוצאת דופן מבחינה אתנית ומוזיקלית היתה של כלה אתיופית וחתן אמריקאי ממוצא פרסי. קובי התבקש לשלב בין מוזיקה אמריקאית מתקתקה מצד החתן, לבין מוזיקה מזרחית ואתיופית מצד הכלה. "אני קורא לזה 'ללטף את כולם'", הוא אומר. "במבט על החתונה מלמעלה, מהבמה של הדי.ג'יי, אפשר לראות את הקהלים השונים וצריך לדאוג לכולם, לא לתת לאף אחד לברוח. זו הסיבה שלעתים קרובות אני לא מנגן את השירים עד הסוף. אני צריך כל הזמן לעניין. זה הכיף שלי".
הנוסחה לביטוי הטעם האישי
אז מה מנגנים בלי להישמע קלישאתיים אבל בלי גם להתפשר על הרקדת הקהל כולו? הנה הטיפים של תומר וקובי לזוגות המוזיקליים:
השילוב הנכון: דעו שהכל אפשרי, אפילו בחתונות. תדגישו בפני התקליטן שירים שאתם אוהבים. אם התקליטן לא מקובע, הוא לא ישלול זאת על הסף. השאלה היא לא אם כן או לא, אלא איך. אולי אי-אפשר לרקוד שיר מסויים שבחרתם, אבל אפשר לנגן אותו בקבלת הפנים; אם זה שיר קצבי שלא יתאים להתחלה, אפשר יהיה לנגן אותו בשלבים המתקדמים יותר של המסיבה. התקליטן יידע איך לשבץ את המוזיקה במקומות הנכונים. קטעים עם קצב איטי ישולבו בקבלת הפנים ובזמן הארוחה, דברים לא מוכרים ינוגנו אחרי שהקהל כבר התעורר ועלה לרחבה, ואז הטעם של הזוג מתאים לטעם של החברים. אם משהו לא עובד, די.ג'יי עם ביצים יידע איך לצאת מזה בלי לפגוע ברחבה. האתגר הוא לא להתחנף לזוג, אלא להגשים את המשאלה שלו עם מקסימום אנשים על הרחבה.
בחירת הסגנון: מוזיקה לטינית תמיד עושה שמח ונעים באוזן ורצוי לזכור שהיא לאו דווקא שירים בנוסח מקרנה. המוזיקה הלטינית כוללת סמבה, בוסה נובה, פלמנקו והמון גרסאות קובניות ובוסה נוביות לרוק ולשירי שנות ה-80', כך שבהחלט אפשר למצוא חומרים איכותיים ורקידים; רגאיי על נגזרותיו השונות עושה שמח ונכנס ללב של כולם, גם אם הם לא מעריצי בוב מארלי; גרסאות ונגזרות של מוזיקה ישראלית איכותית וקלאסית כמו כוורת ויהורם גאון אהובות מאוד על הקהל המקומי, למשל מיקס ל"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" של מתי כספי. אפשר להכניס לרשימה רוק ברמיקסים לשירים אלטרנטיביים מ"עוד ארון אחד" של היהודים ועד "Seven Nation Army" של The White Stripes, פינק פלויד, דייר סטרייטס וה-Doors. מומלץ להימנע ממוזיקה אינסטרומנטלית, משום שברגע שיש תוכן, אנשים רוקדים. טריק נוסף הוא לנגן שירים שנשים אוהבות – אם הן רוקדות, הגברים מצטרפים.
דעו את הקהל: הקהל בחתונה מחולק בדרך כלל לשליש חברים של הזוג, שליש אורחים של ההורים שלו ושליש אורחים של ההורים שלה, כך שלמעשה רוב של שני שליש מאורחי החתונה הם אנשים מבוגרים יחסית. מומלץ להשמיע להם את מה שהם אוהבים, כי הצעירים הם לא אתגר - הם ירקדו בכל מקרה. החוקים משתנים בין חתונות עם קהל הומוגני, שבהן אפשר לעקוב צמוד יותר אחרי הז'אנר החביב על הזוג, לבין חתונות הטרוגניות שבהן צריך "ללטף" מגוון גדול של קהלים.
נאמנים לעצמכם: חשוב שתהיו מי שאתם ואל תנסו לעשות אירוע בסגנון שלא משקף אתכם או את הקהל שלכם, גם אם זה עבד אצל זוג אחר. היועצים הכי גרועים מבחינה מוזיקלית הם בדרך כלל דווקא חברים הכי קרובים. מה שעובד במועדון או מה שנהנים לשמוע באוטו, זה לא בהכרח מה שיעבוד בחתונה שבה יש קהל הטרוגני.
אז תקשיבו לעצמכם, אבל גם לדי.ג'יי ולאורחים שלכם (ושל ההורים), וזיכרו: גם חתונה שמתחילה עם שרית חדד והג'יפסי קינגס יכולה להסתיים עם אדי ודר וגרסת בוסה נובה לבוב דילן.
